0%

כיצד מאבק כוח במלחמה הקרה עיצב את המסגרת שבתוכה צמחה

הזהות הפלסטינית המודרנית

האתר עוסק בתהליכים היסטוריים

ופוליטיים ללא ייחוס אשמה

קולקטיבית או עידוד שנאה

5

1947 - 1948 - 1949 - 1950 - 1951 - 1952 - 1953

ההתחלה הסובייטית וההיפוך

נשק מצ'כוסלובקיה - קו חיים במלחמת העצמאות

ב-1948, ארה״ב ובריטניה חששו מהסלמה אזורית ורצו לשמור על היחסים עם מדינות ערב, על אינטרסים של נפט, ועל השפעה מערבית במזרח התיכון. לכן הן תמכו באמברגו נשק שהגביל מכירת נשק לאזור. אבל עבור ישראל הצעירה, שעדיין לא הייתה לה תעשייה צבאית מסודרת, היא נזקקה לנשק - ומהר.

בנקודה הזאת הגיע סיוע קריטי מצ'כוסלובקיה באישור בריה״מ: רובים, מקלעים, תחמושת ומטוסי Avia S-199.

ביקור של גולדה במוסקבה - הידידות שהפכה לאיום

ספטמבר 1948: גולדה מאיר מגיעה למוסקבה כנציגת ישראל הראשונה. בראש השנה, אלפי יהודים סובייטים מקיפים אותה ליד בית הכנסת הכוראלי.

בעיני ישראל: רגע של חיבור יהודי.

בעיני סטאלין: סימן מסוכן שנאמנות יהודית יכולה להיות גם לישראל ולא רק לברית המועצות.

עליית יהודי הגולה היא תנאי לבניית המדינה.

ב-1950 ישראל מחוקקת את חוק השבות וקובעת שכל יהודי זכאי לעלות ארצה.

מוסקבה רואה בזה סכנה: אם יהודי בריה״מ רוצים לצאת לישראל, סימן שהנאמנות הסובייטית לא הצליחה למחוק עם, זיכרון וקשר לאומי.

ציטוט מתורגם:

“יהודי בריה״מ, יחד עם כל העם הסובייטי, בונים מחדש את מולדתם הסוציאליסטית. הם אינם מביטים אל המזרח התיכון; הם מביטים אל העתיד.”

דוד בן גוריון מבין - עתיד המדינה נמצא במערב

בריה״מ אינה שותפה לעתיד ישראל, אלא כוח חשדן ואידיאולוגי. כדי לשרוד לדורות, ישראל חייבת לפנות למערב בשביל שלושה דברים עיקריים:

ארנסט דוד ברגמן היה כימאי ומקורבו של ויצמן, יהפוך בהמשך לאחת הדמויות המרכזיות בבניית התשתית המדעית - ביטחונית של ישראל וליו״ר הראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית.

ישראל מתחילה להראות נאמנות למערב

ב1950 ישראל תומכת בגינוי האו״ם לפלישת צפון קוריאה ומוסקבה מתחילה לראות בה חלק מהמחנה האמריקאי.

בן גוריון ושמעון פרס מקדמים את תוכנית הגרעין הישראלית, מתוך הבנה שישראל חייבת עוגן ביטחוני עצמאי ובעלות ברית אמינות יותר מברית המועצות.

כבר ב1949 מדענים ישראלים הוזמנו למרכז המחקר הגרעיני הצרפתי Saclay, ע״י פרנסיס פרן, מבכירי הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית.

חשד בישראל הופך למדיניות של בריה״מ

משפטי פראג

“ציונות” הופכת לכתב אישום

ב-1952 נערך בפראג משפט ראווה נגד רודולף סלנסקי ורוב הנאשמים היו יהודים או ממוצא יהודי, והם הואשמו בקשר “טרוצקיסטי - טיטואיסטי - ציוני” נגד המדינה והמפלגה.

המשפט נגמר בהרשעות: 11 נידונו למוות והוצאו להורג, ו3 נשלחו למאסר עולם.

ליל המשוררים הנרצחים

ב-1952, 13 אנשי תרבות יהודים - סובייטים הוצאו להורג בחשאי בכלא לוביאנקה במוסקבה, בפקודת סטלין.

עלילת הרופאים

בינואר 1953 פרסמה בריה״מ כי קבוצת רופאים בכירים במוסקבה, רובם יהודים, נעצרו בחשד שתכננו לרצוח מנהיגים סובייטים. הם הוצגו כ״רופאים - רוצחים״, סוכני המערב, וכמי שקשורים ליהדות בינלאומית ולציונות.

ב-4 באפריל 1953, כחודש לאחר מות סטאלין, שוחררו הרופאים לאחר שהוכרזו חפים מפשע. השלטון הודה כי ההודאות נגבו מהם באמצעי לחץ, ובהמשך נטען כי מי שעמדו מאחורי העלילה נעצרו ונענשו.

הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב

ב-9 בפברואר 1953, בשעה 22:30 התפוצצה פצצה בחצר הצירות הסובייטית בשדרות רוטשילד 46. שלושה נפגעו, בהם רעיית הציר הסובייטי.

הפיגוע יוחס ל״מלכות ישראל״ מחתרת יהודית קיצונית של יוצאי לח״י, שנודעה גם כ״מחתרת צריפין״. היא פעלה נגד יעדים סובייטיים בישראל כמחאה על הקו האנטי - יהודי והאנטי - ציוני בגוש הקומוניסטי.

בריה״מ עוזבת את ישראל

אחרי הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב, בריה״מ מנתקת את יחסיה עם ישראל והסגל הדיפלומטי עוזב את הארץ.

בקול העם, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

כך מסתיים פרק “הידידות”

ומתחיל ההיפוך הסובייטי

1947 - 1953

רוח התקופה

מאי 1947: גרומיקו נואם באו״ם בזכות העם היהודי למדינה משלו.

נובמבר 1947: ברה״מ מצביעה בעד תוכנית החלוקה.

מאי 1948: הכרה סובייטית מהירה בישראל דֵּה יוּרֶה.

Bettmann | Getty :קרדיט

אנדריי גרומיקו, נציג ברית המועצות באו״ם ולימים שר החוץ הסובייטי. העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947.

הנקמה

ינואר

נקודת ההכרעה

9 בפברואר

13 בפברואר

צילום: הנס פין | מקור: אתר הכנסת

גולדה מאיר השגרירה הראשונה של ישראל לברית המועצות

גיליון “פראבדה” Pravda, №265, 21.09.1948, עמ׳ 3 מאמר איליה ארנבורג “По поводу одного письма”.

21 בספטמבר 1948 מקור דיגיטלי: Библиотека коммунизма / Marxism-Leninism.info.

כסף: קליטת מאות אלפי עולים, בנייה, שיכון, כבישים, תעשייה וחקלאות.

גב בינלאומי: ישראל חייבת ידידים בעולם במיוחד בגלל תוכנית בניית הכור הגרעיני.

מדע וטכנולוגיה: תשתיות, תעשייה, ים, אוויר וביטחון מתקדם - כור גרעיני.

דיון על יחידת המדע שחקרה מחצבים בנגב, ועל שיוכה האפשרי למכון גיאולוגי, משרד התעשייה או מכון ויצמן. קטע מתוך יומנו של דוד בן־גוריון,

21 ביולי 1950

מתוך ארכיון דוד בן-גוריון

משפט הראווה נגד רודולף סלנסקי, נובמבר 1952.

בום!

בית הצירות הסובייטית מיד לאחר הפיצוץ. 9 בפברואר 1953.

שוטר שומר על רהיטי בית הצירות המחכים להובלה על המדרכה בשדרות רוטשילד, בעקבות עזיבת הסגל הדיפלומטי.

בקול העם, ביטאון מק״י, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

13 בפברואר 1953

הסיוע הזה לא נולד מאהדה ציונית. הוא שירת אינטרס סובייטי ברור: להחליש את בריטניה ולדחוק אותה מהאזור.

השנים שעיצבו את גורל המדינה

חלק ראשון · הידידות הזמנית

בישראל: שמאל פרו-סובייטי בפרונט

בשנות ה-40 ותחילת ה-50, חלקים בשמאל הישראלי ראו בברית המועצות בעלת ברית טבעית.

בעיניהם, בריה״מ נתפסה כמי שניצחה את הנאצים, דיברה בשפה סוציאליסטית שהתאימה לרוח תנועות הפועלים והקיבוצים. לכן, באותן שנים, מוסקבה לא נראתה בעיני רבים בשמאל כאיום. אלא ככוח שעמד לצד ישראל ברגעיה הראשונים.

האהדה הזאת באה לידי ביטוי דרך מק״י, עיתון קול העם, הליגה לקשרי ידידות ישראל-בריה״מ, וגם דרך חוגים במפ״ם, השומר הצעיר והקיבוץ הארצי.

בריה"מ תמכה בהקמת ישראל - לא מאהבת הציונות

בריה״מ רצתה לדחוק את בריטניה מהמזרח התיכון ולערער את הסדר הקולוניאלי הישן.

1947 - 1948

תמיכה - מתוך אינטרס

1948

תמיכה מוחשית

1948 - 1949

התחלת השבר

1949 - 1950

העמקת השבר

1950

טאקי הפוך

1950 - 1951

העמקת המשבר

1951 - 1953

המשבר הופך לרדיפה

1952

1953

הארכיון הלאומי (Národní archiv), ועדת המרכז של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (KSČ), 1945–1989 – אוספי תיעוד חזותי וקולי, פראג: תיק מס' 1-1/1 (התיעוד הקולנועי "משפט הנהגת מרכז הקשר האנטי-מדינתי").

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947. מקור: UN Photo

גולדה מאיר בבית הכנסת הכוראלי, מוסקבה 1948

2 בספטמבר 1948. דוד חבקין, ארכיון נתיב.

ארנסט דוד ברגמן מגיע לישראל לצד חיים וורה ויצמן, ספטמבר 1948.

מקור: מכון ויצמן למדע

צו המעצר של סולומון לוזובסקי,

26 בינואר 1949.

מקור: Wikimedia Commons. Public Domain.

לינה שטרן וחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי.

קרדיט: Jewish Women’s Archive,

באדיבות Ben-Zion Goldberg, New York.

לינה שטרן, תיק החקירה הסובייטי

מקור: ד׳ רובינשטיין, ריסוק הוועד היהודי האנטי־פשיסטי / Stalin’s Secret Pogrom, 2002; צילום מתיק החקירה של לינה שטרן, 1949–1952.

בוריס שימליוביץ׳,

1949-1952 מקור: ד׳ רובינשטיין, 2002 /

תיק החקירה של בוריס שימליוביץ׳.

חברי מק״י בחיפה

23 באוקטובר 1948. מקור: קובי קסטן / Wikimedia Commons / Public Domain

דיוקנאות לנין וסטלין במצעד אחד במאי בתל אביב, 1949.

מקור: הנס חיים פין / אוסף התצלומים הלאומי, לע״מ / Public Domain

גלוית ניצחון, 1945,

בהוצאת “תרבות לעם”.

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr. עיבוד: The Soviet Flip.

סמל המפלגה הקומוניסטית

הפלסתינאית עד 1948

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr.

עיבוד: The Soviet Flip.

כרזת ידידות ישראל-ברית המועצות, סוף שנות ה-40.

מקור: אוסף פבזנר, הספרייה הלאומית

עיבוד: The Soviet Flip.

טרומן עם דוד בן-גוריון בבית הלבן.

9 במאי 1951 מקור: Truman Library / U.S. Government, דרך Wikimedia Commons. Public Domain.

ישראל מנפיקה אג״ח בסך 500 מיליון דולר.

28 במרץ 1951 מקור: Israel Lobby Archive / IRmep, “Israel Bonds: The FBI File”.

For source corrections, archival material, licensing questions, or additional information related to this research, please contact: info@thesovietflip.com

© 2026 The Soviet Flip. All rights reserved. All content, research, text, design, and visual materials are protected by copyright unless otherwise credited.

כיצד מאבק כוח במלחמה הקרה עיצב את המסגרת שבתוכה צמחה

הזהות הפלסטינית המודרנית

האתר עוסק בתהליכים היסטוריים

ופוליטיים ללא ייחוס אשמה

קולקטיבית או עידוד שנאה

5

1947 - 1948 - 1949 - 1950 - 1951 - 1952 - 1953

ההתחלה הסובייטית וההיפוך

ציר הזמן המרכזי

נשק מצ'כוסלובקיה - קו חיים במלחמת העצמאות

ב-1948, ארה״ב ובריטניה חששו מהסלמה אזורית ורצו לשמור על היחסים עם מדינות ערב, על אינטרסים של נפט, ועל השפעה מערבית במזרח התיכון. לכן הן תמכו באמברגו נשק שהגביל מכירת נשק לאזור. אבל עבור ישראל הצעירה, שעדיין לא הייתה לה תעשייה צבאית מסודרת, היא נזקקה לנשק - ומהר.

בנקודה הזאת הגיע סיוע קריטי מצ'כוסלובקיה באישור בריה״מ: רובים, מקלעים, תחמושת ומטוסי Avia S-199.

ביקור של גולדה במוסקבה - הידידות שהפכה לאיום

ספטמבר 1948: גולדה מאיר מגיעה למוסקבה כנציגת ישראל הראשונה. בראש השנה, אלפי יהודים סובייטים מקיפים אותה ליד בית הכנסת הכוראלי.

בעיני ישראל: רגע של חיבור יהודי.

בעיני סטאלין: סימן מסוכן שנאמנות יהודית יכולה להיות גם לישראל ולא רק לברית המועצות.

עליית יהודי הגולה היא תנאי לבניית המדינה.

ב-1950 ישראל מחוקקת את חוק השבות וקובעת שכל יהודי זכאי לעלות ארצה.

מוסקבה רואה בזה סכנה: אם יהודי בריה״מ רוצים לצאת לישראל, סימן שהנאמנות הסובייטית לא הצליחה למחוק עם, זיכרון וקשר לאומי.

ציטוט מתורגם:

“יהודי בריה״מ, יחד עם כל העם הסובייטי, בונים מחדש את מולדתם הסוציאליסטית. הם אינם מביטים אל המזרח התיכון; הם מביטים אל העתיד.”

דוד בן גוריון מבין - עתיד המדינה נמצא במערב

בריה״מ אינה שותפה לעתיד ישראל, אלא כוח חשדן ואידיאולוגי. כדי לשרוד לדורות, ישראל חייבת לפנות למערב בשביל שלושה דברים עיקריים:

ארנסט דוד ברגמן היה כימאי ומקורבו של ויצמן, יהפוך בהמשך לאחת הדמויות המרכזיות בבניית התשתית המדעית - ביטחונית של ישראל וליו״ר הראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית.

ישראל מתחילה להראות נאמנות למערב

ב1950 ישראל תומכת בגינוי האו״ם לפלישת צפון קוריאה ומוסקבה מתחילה לראות בה חלק מהמחנה האמריקאי.

בן גוריון ושמעון פרס מקדמים את תוכנית הגרעין הישראלית, מתוך הבנה שישראל חייבת עוגן ביטחוני עצמאי ובעלות ברית אמינות יותר מברית המועצות.

כבר ב1949 מדענים ישראלים הוזמנו למרכז המחקר הגרעיני הצרפתי Saclay, ע״י פרנסיס פרן, מבכירי הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית.

חשד בישראל הופך למדיניות של בריה״מ

משפטי פראג

“ציונות” הופכת לכתב אישום

ב-1952 נערך בפראג משפט ראווה נגד רודולף סלנסקי ורוב הנאשמים היו יהודים או ממוצא יהודי, והם הואשמו בקשר “טרוצקיסטי - טיטואיסטי - ציוני” נגד המדינה והמפלגה.

המשפט נגמר בהרשעות: 11 נידונו למוות והוצאו להורג, ו3 נשלחו למאסר עולם.

ליל המשוררים הנרצחים

ב-1952, 13 אנשי תרבות יהודים - סובייטים הוצאו להורג בחשאי בכלא לוביאנקה במוסקבה, בפקודת סטלין.

עלילת הרופאים

בינואר 1953 פרסמה בריה״מ כי קבוצת רופאים בכירים במוסקבה, רובם יהודים, נעצרו בחשד שתכננו לרצוח מנהיגים סובייטים. הם הוצגו כ״רופאים - רוצחים״, סוכני המערב, וכמי שקשורים ליהדות בינלאומית ולציונות.

ב-4 באפריל 1953, כחודש לאחר מות סטאלין, שוחררו הרופאים לאחר שהוכרזו חפים מפשע. השלטון הודה כי ההודאות נגבו מהם באמצעי לחץ, ובהמשך נטען כי מי שעמדו מאחורי העלילה נעצרו ונענשו.

הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב

ב-9 בפברואר 1953, בשעה 22:30 התפוצצה פצצה בחצר הצירות הסובייטית בשדרות רוטשילד 46. שלושה נפגעו, בהם רעיית הציר הסובייטי.

הפיגוע יוחס ל״מלכות ישראל״ מחתרת יהודית קיצונית של יוצאי לח״י, שנודעה גם כ״מחתרת צריפין״. היא פעלה נגד יעדים סובייטיים בישראל כמחאה על הקו האנטי - יהודי והאנטי - ציוני בגוש הקומוניסטי.

בריה״מ עוזבת את ישראל

אחרי הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב, בריה״מ מנתקת את יחסיה עם ישראל והסגל הדיפלומטי עוזב את הארץ.

בקול העם, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

כך מסתיים פרק “הידידות”

ומתחיל ההיפוך הסובייטי

1947 - 1953

רוח התקופה

מאי 1947: גרומיקו נואם באו״ם בזכות העם היהודי למדינה משלו.

נובמבר 1947: ברה״מ מצביעה בעד תוכנית החלוקה.

מאי 1948: הכרה סובייטית מהירה בישראל דֵּה יוּרֶה.

Bettmann | Getty :קרדיט

אנדריי גרומיקו, נציג ברית המועצות באו״ם ולימים שר החוץ הסובייטי. העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947.

הנקמה

ינואר

נקודת ההכרעה

9 בפברואר

13 בפברואר

צילום: הנס פין | מקור: אתר הכנסת

גולדה מאיר השגרירה הראשונה של ישראל לברית המועצות

גיליון “פראבדה” Pravda, №265, 21.09.1948, עמ׳ 3 מאמר איליה ארנבורג “По поводу одного письма”.

21 בספטמבר 1948 מקור דיגיטלי: Библиотека коммунизма / Marxism-Leninism.info.

כסף: קליטת מאות אלפי עולים, בנייה, שיכון, כבישים, תעשייה וחקלאות.

גב בינלאומי: ישראל חייבת ידידים בעולם במיוחד בגלל תוכנית בניית הכור הגרעיני.

מדע וטכנולוגיה: תשתיות, תעשייה, ים, אוויר וביטחון מתקדם - כור גרעיני.

דיון על יחידת המדע שחקרה מחצבים בנגב, ועל שיוכה האפשרי למכון גיאולוגי, משרד התעשייה או מכון ויצמן. קטע מתוך יומנו של דוד בן־גוריון,

21 ביולי 1950

מתוך ארכיון דוד בן-גוריון

משפט הראווה נגד רודולף סלנסקי, נובמבר 1952.

בום!

בית הצירות הסובייטית מיד לאחר הפיצוץ. 9 בפברואר 1953.

שוטר שומר על רהיטי בית הצירות המחכים להובלה על המדרכה בשדרות רוטשילד, בעקבות עזיבת הסגל הדיפלומטי.

בקול העם, ביטאון מק״י, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

13 בפברואר 1953

הסיוע הזה לא נולד מאהדה ציונית. הוא שירת אינטרס סובייטי ברור: להחליש את בריטניה ולדחוק אותה מהאזור.

השנים שעיצבו את גורל המדינה

חלק ראשון · הידידות הזמנית

בישראל: שמאל פרו-סובייטי בפרונט

בשנות ה-40 ותחילת ה-50, חלקים בשמאל הישראלי ראו בברית המועצות בעלת ברית טבעית.

בעיניהם, בריה״מ נתפסה כמי שניצחה את הנאצים, דיברה בשפה סוציאליסטית שהתאימה לרוח תנועות הפועלים והקיבוצים. לכן, באותן שנים, מוסקבה לא נראתה בעיני רבים בשמאל כאיום. אלא ככוח שעמד לצד ישראל ברגעיה הראשונים.

האהדה הזאת באה לידי ביטוי דרך מק״י, עיתון קול העם, הליגה לקשרי ידידות ישראל-בריה״מ, וגם דרך חוגים במפ״ם, השומר הצעיר והקיבוץ הארצי.

בריה"מ תמכה בהקמת ישראל - לא מאהבת הציונות

בריה״מ רצתה לדחוק את בריטניה מהמזרח התיכון ולערער את הסדר הקולוניאלי הישן.

1947 - 1948

תמיכה - מתוך אינטרס

1948

תמיכה מוחשית

1948 - 1949

התחלת השבר

1949 - 1950

העמקת השבר

1950

טאקי הפוך

1950 - 1951

העמקת המשבר

1951 - 1953

המשבר הופך לרדיפה

1952

1953

הארכיון הלאומי (Národní archiv), ועדת המרכז של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (KSČ), 1945–1989 – אוספי תיעוד חזותי וקולי, פראג: תיק מס' 1-1/1 (התיעוד הקולנועי "משפט הנהגת מרכז הקשר האנטי-מדינתי").

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947. מקור: UN Photo

גולדה מאיר בבית הכנסת הכוראלי, מוסקבה 1948

2 בספטמבר 1948. דוד חבקין, ארכיון נתיב.

ארנסט דוד ברגמן מגיע לישראל לצד חיים וורה ויצמן, ספטמבר 1948.

מקור: מכון ויצמן למדע

צו המעצר של סולומון לוזובסקי,

26 בינואר 1949.

מקור: Wikimedia Commons. Public Domain.

לינה שטרן וחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי.

קרדיט: Jewish Women’s Archive,

באדיבות Ben-Zion Goldberg, New York.

לינה שטרן, תיק החקירה הסובייטי

מקור: ד׳ רובינשטיין, ריסוק הוועד היהודי האנטי־פשיסטי / Stalin’s Secret Pogrom, 2002; צילום מתיק החקירה של לינה שטרן, 1949–1952.

בוריס שימליוביץ׳,

1949-1952 מקור: ד׳ רובינשטיין, 2002 /

תיק החקירה של בוריס שימליוביץ׳.

חברי מק״י בחיפה

23 באוקטובר 1948. מקור: קובי קסטן / Wikimedia Commons / Public Domain

דיוקנאות לנין וסטלין במצעד אחד במאי בתל אביב, 1949.

מקור: הנס חיים פין / אוסף התצלומים הלאומי, לע״מ / Public Domain

גלוית ניצחון, 1945,

בהוצאת “תרבות לעם”.

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr. עיבוד: The Soviet Flip.

סמל המפלגה הקומוניסטית

הפלסתינאית עד 1948

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr.

עיבוד: The Soviet Flip.

כרזת ידידות ישראל-ברית המועצות, סוף שנות ה-40.

מקור: אוסף פבזנר, הספרייה הלאומית

עיבוד: The Soviet Flip.

טרומן עם דוד בן-גוריון בבית הלבן.

9 במאי 1951 מקור: Truman Library / U.S. Government, דרך Wikimedia Commons. Public Domain.

ישראל מנפיקה אג״ח בסך 500 מיליון דולר.

28 במרץ 1951 מקור: Israel Lobby Archive / IRmep, “Israel Bonds: The FBI File”.

For source corrections, archival material, licensing questions, or additional information related to this research, please contact: info@thesovietflip.com

© 2026 The Soviet Flip. All rights reserved. All content, research, text, design, and visual materials are protected by copyright unless otherwise credited.

ההיפוך הסובייטי — הידידות הזמנית

מקורות

אודות

כיצד מאבק כוח במלחמה הקרה עיצב את המסגרת שבתוכה צמחה

הזהות הפלסטינית המודרנית

5

חלק ראשון · הידידות הזמנית

השנים שעיצבו את גורל המדינה

האתר עוסק בתהליכים היסטוריים

ופוליטיים ללא ייחוס אשמה

קולקטיבית או עידוד שנאה

ההתחלה הסובייטית וההיפוך

1947 - 1948 - 1949 - 1950 - 1951 - 1952 - 1953

ציר הזמן המרכזי

1947 - 1953

רוח התקופה

בישראל: שמאל פרו-סובייטי בפרונט

בשנות ה-40 ותחילת ה-50, חלקים בשמאל הישראלי ראו בברית המועצות בעלת ברית טבעית.

בעיניהם, בריה״מ נתפסה כמי שניצחה את הנאצים, דיברה בשפה סוציאליסטית שהתאימה לרוח תנועות הפועלים והקיבוצים. לכן, באותן שנים, מוסקבה לא נראתה בעיני רבים בשמאל כאיום. אלא ככוח שעמד לצד ישראל ברגעיה הראשונים.

האהדה הזאת באה לידי ביטוי דרך מק״י, עיתון קול העם, הליגה לקשרי ידידות ישראל-בריה״מ, וגם דרך חוגים במפ״ם, השומר הצעיר והקיבוץ הארצי.

חברי מק״י בחיפה

23 באוקטובר 1948. מקור: קובי קסטן / Wikimedia Commons / Public Domain

כרזת ידידות ישראל-ברית המועצות, סוף שנות ה-40.

מקור: אוסף פבזנר, הספרייה הלאומית

עיבוד: The Soviet Flip.

דיוקנאות לנין וסטלין במצעד אחד במאי בתל אביב, 1949.

מקור: הנס חיים פין / אוסף התצלומים הלאומי, לע״מ / Public Domain

סמל המפלגה הקומוניסטית

הפלסתינאית עד 1948

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr.

עיבוד: The Soviet Flip.

גלוית ניצחון, 1945,

בהוצאת “תרבות לעם”.

מקור: MAKI-FOTOS / Flickr. עיבוד: The Soviet Flip.

1947 - 1948

תמיכה - מתוך אינטרס

בריה"מ תמכה בהקמת ישראל - לא מאהבת הציונות

בריה״מ רצתה לדחוק את בריטניה מהמזרח התיכון ולערער את הסדר הקולוניאלי הישן.

מאי 1947: גרומיקו נואם באו״ם בזכות העם היהודי למדינה משלו.

נובמבר 1947: ברה״מ מצביעה בעד תוכנית החלוקה.

מאי 1948: הכרה סובייטית מהירה בישראל דֵּה יוּרֶה.

אנדריי גרומיקו, נציג ברית המועצות באו״ם ולימים שר החוץ הסובייטי. העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947.

העצרת הכללית של האו״ם, ניו יורק.

29 בנובמבר 1947. מקור: UN Photo

Bettmann | Getty :קרדיט

1948

תמיכה מוחשית

נשק מצ'כוסלובקיה - קו חיים במלחמת העצמאות

ב-1948, ארה״ב ובריטניה חששו מהסלמה אזורית ורצו לשמור על היחסים עם מדינות ערב, על אינטרסים של נפט, ועל השפעה מערבית במזרח התיכון. לכן הן תמכו באמברגו נשק שהגביל מכירת נשק לאזור. אבל עבור ישראל הצעירה, שעדיין לא הייתה לה תעשייה צבאית מסודרת, היא נזקקה לנשק - ומהר.

בנקודה הזאת הגיע סיוע קריטי מצ'כוסלובקיה באישור בריה״מ: רובים, מקלעים, תחמושת ומטוסי Avia S-199.

הסיוע הזה לא נולד מאהדה ציונית. הוא שירת אינטרס סובייטי ברור: להחליש את בריטניה ולדחוק אותה מהאזור.

1948 - 1949

התחלת השבר

ביקור של גולדה במוסקבה - הידידות שהפכה לאיום

ספטמבר 1948: גולדה מאיר מגיעה למוסקבה כנציגת ישראל הראשונה. בראש השנה, אלפי יהודים סובייטים מקיפים אותה ליד בית הכנסת הכוראלי.

בעיני ישראל: רגע של חיבור יהודי.

בעיני סטאלין: סימן מסוכן שנאמנות יהודית יכולה להיות גם לישראל ולא רק לברית המועצות.

גולדה מאיר השגרירה הראשונה של ישראל לברית המועצות

צילום: הנס פין | מקור: אתר הכנסת

גולדה מאיר בבית הכנסת הכוראלי, מוסקבה 1948

2 בספטמבר 1948. דוד חבקין, ארכיון נתיב.

1949 - 1950

העמקת השבר

עליית יהודי הגולה היא תנאי לבניית המדינה.

ב-1950 ישראל מחוקקת את חוק השבות וקובעת שכל יהודי זכאי לעלות ארצה.

מוסקבה רואה בזה סכנה: אם יהודי בריה״מ רוצים לצאת לישראל, סימן שהנאמנות הסובייטית לא הצליחה למחוק עם, זיכרון וקשר לאומי.

גיליון “פראבדה” Pravda, №265, 21.09.1948, עמ׳ 3 מאמר איליה ארנבורג “По поводу одного письма”.

21 בספטמבר 1948 מקור דיגיטלי: Библиотека коммунизма / Marxism-Leninism.info.

ציטוט מתורגם:

“יהודי בריה״מ, יחד עם כל העם הסובייטי, בונים מחדש את מולדתם הסוציאליסטית. הם אינם מביטים אל המזרח התיכון; הם מביטים אל העתיד.”

1950

טאקי הפוך

דוד בן גוריון מבין - עתיד המדינה נמצא במערב

בריה״מ אינה שותפה לעתיד ישראל, אלא כוח חשדן ואידיאולוגי. כדי לשרוד לדורות, ישראל חייבת לפנות למערב בשביל שלושה דברים עיקריים:

כסף: קליטת מאות אלפי עולים, בנייה, שיכון, כבישים, תעשייה וחקלאות.

גב בינלאומי: ישראל חייבת ידידים בעולם במיוחד בגלל תוכנית בניית הכור הגרעיני.

מדע וטכנולוגיה: תשתיות, תעשייה, ים, אוויר וביטחון מתקדם - כור גרעיני.

דיון על יחידת המדע שחקרה מחצבים בנגב, ועל שיוכה האפשרי למכון גיאולוגי, משרד התעשייה או מכון ויצמן. קטע מתוך יומנו של דוד בן־גוריון,

21 ביולי 1950

מתוך ארכיון דוד בן-גוריון

ארנסט דוד ברגמן מגיע לישראל לצד חיים וורה ויצמן, ספטמבר 1948.

מקור: מכון ויצמן למדע

ארנסט דוד ברגמן היה כימאי ומקורבו של ויצמן, יהפוך בהמשך לאחת הדמויות המרכזיות בבניית התשתית המדעית - ביטחונית של ישראל וליו״ר הראשון של הוועדה לאנרגיה אטומית.

לקריאת המקור...

1950 - 1951

העמקת המשבר

ישראל מתחילה להראות נאמנות למערב

ב1950 ישראל תומכת בגינוי האו״ם לפלישת צפון קוריאה ומוסקבה מתחילה לראות בה חלק מהמחנה האמריקאי.

בן גוריון ושמעון פרס מקדמים את תוכנית הגרעין הישראלית, מתוך הבנה שישראל חייבת עוגן ביטחוני עצמאי ובעלות ברית אמינות יותר מברית המועצות.

כבר ב1949 מדענים ישראלים הוזמנו למרכז המחקר הגרעיני הצרפתי Saclay, ע״י פרנסיס פרן, מבכירי הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית.

ישראל מנפיקה אג״ח בסך 500 מיליון דולר.

28 במרץ 1951 מקור: Israel Lobby Archive / IRmep, “Israel Bonds: The FBI File”.

טרומן עם דוד בן-גוריון בבית הלבן.

9 במאי 1951 מקור: Truman Library / U.S. Government, דרך Wikimedia Commons. Public Domain.

1951 - 1953

המשבר הופך לרדיפה

חשד בישראל הופך למדיניות של בריה״מ

משפטי פראג

“ציונות” הופכת לכתב אישום

ב-1952 נערך בפראג משפט ראווה נגד רודולף סלנסקי ורוב הנאשמים היו יהודים או ממוצא יהודי, והם הואשמו בקשר “טרוצקיסטי - טיטואיסטי - ציוני” נגד המדינה והמפלגה.

המשפט נגמר בהרשעות: 11 נידונו למוות והוצאו להורג, ו3 נשלחו למאסר עולם.

משפט הראווה נגד רודולף סלנסקי, נובמבר 1952.

הארכיון הלאומי (Národní archiv), ועדת המרכז של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה (KSČ), 1945–1989 – אוספי תיעוד חזותי וקולי, פראג: תיק מס' 1-1/1 (התיעוד הקולנועי "משפט הנהגת מרכז הקשר האנטי-מדינתי").

1952

ליל המשוררים הנרצחים

ב-1952, 13 אנשי תרבות יהודים - סובייטים הוצאו להורג בחשאי בכלא לוביאנקה במוסקבה, בפקודת סטלין.

לינה שטרן וחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי.

קרדיט: Jewish Women’s Archive,

באדיבות Ben-Zion Goldberg, New York.

צו המעצר של סולומון לוזובסקי,

26 בינואר 1949.

מקור: Wikimedia Commons. Public Domain.

לינה שטרן, תיק החקירה הסובייטי

מקור: ד׳ רובינשטיין, ריסוק הוועד היהודי האנטי־פשיסטי / Stalin’s Secret Pogrom, 2002; צילום מתיק החקירה של לינה שטרן, 1949–1952.

בוריס שימליוביץ׳,

1949-1952 מקור: ד׳ רובינשטיין, 2002 /

תיק החקירה של בוריס שימליוביץ׳.

1953

עלילת הרופאים

בינואר 1953 פרסמה בריה״מ כי קבוצת רופאים בכירים במוסקבה, רובם יהודים, נעצרו בחשד שתכננו לרצוח מנהיגים סובייטים. הם הוצגו כ״רופאים - רוצחים״, סוכני המערב, וכמי שקשורים ליהדות בינלאומית ולציונות.

ב-4 באפריל 1953, כחודש לאחר מות סטאלין, שוחררו הרופאים לאחר שהוכרזו חפים מפשע. השלטון הודה כי ההודאות נגבו מהם באמצעי לחץ, ובהמשך נטען כי מי שעמדו מאחורי העלילה נעצרו ונענשו.

ינואר

הנקמה

9 בפברואר

בום!

הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב

ב-9 בפברואר 1953, בשעה 22:30 התפוצצה פצצה בחצר הצירות הסובייטית בשדרות רוטשילד 46. שלושה נפגעו, בהם רעיית הציר הסובייטי.

הפיגוע יוחס ל״מלכות ישראל״ מחתרת יהודית קיצונית של יוצאי לח״י, שנודעה גם כ״מחתרת צריפין״. היא פעלה נגד יעדים סובייטיים בישראל כמחאה על הקו האנטי - יהודי והאנטי - ציוני בגוש הקומוניסטי.

בית הצירות הסובייטית מיד לאחר הפיצוץ. 9 בפברואר 1953.

שוטר שומר על רהיטי בית הצירות המחכים להובלה על המדרכה בשדרות רוטשילד, בעקבות עזיבת הסגל הדיפלומטי.

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

Hans Pinn, Public domain, via Wikimedia Commons

נקודת ההכרעה

13 בפברואר

בריה״מ עוזבת את ישראל

אחרי הפיגוע בצירות הסובייטית בתל אביב, בריה״מ מנתקת את יחסיה עם ישראל והסגל הדיפלומטי עוזב את הארץ.

בקול העם, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

בקול העם, ביטאון מק״י, ניתוק היחסים לא הוצג כעוינות סובייטית - אלא כתוצאה של “הסתה אנטי־סובייטית” מצד ממשלת בן־גוריון.

13 בפברואר 1953

כך מסתיים פרק “הידידות”

ומתחיל ההיפוך הסובייטי

For source corrections, archival material, licensing questions, or additional information related to this research, please contact: info@thesovietflip.com

© 2026 The Soviet Flip. All rights reserved. All content, research, text, design, and visual materials are protected by copyright unless otherwise credited.

מפת האירועים

כרגע באתר

הידידותאנחנו כאן
פלסטין
לתחילת הפרק
  1. 132 - 135 לספירהקודם זו הייתה יהודה - אחר כך רומא שינתה את השםאנחנו כאן
  2. 1900 - 1948לא ואקום - אבל גם לא זהות מגובשתאנחנו כאן
  3. 1948 זה לא סיפור אחדלא כל עזיבה הייתה גירושאנחנו כאן
  4. 1948 - 1949לאחר דחיית תוכנית החלוקה והכרזת קום המדינהאנחנו כאן
  5. 1949 - 1950לפני ״שחרור פלסטין״ - נבנתה קטגוריית פליטאנחנו כאן
  6. 1950מדינות ערב שולטות על הפליטיםאנחנו כאן
  7. 1952מהפכת הקצינים החופשייםאנחנו כאן
  8. 1953מצרים הופכת לרפובליקהאנחנו כאן
  9. 1954נאצר הופך לשליט בפועלאנחנו כאן
  10. 1955המעבר מ״פליטים״ ל״חזית״אנחנו כאן
  11. 1956תעמולה נאצית נכנסת לתעמולה ערביתאנחנו כאן
  12. 1957לא אזרחות. לא מדינה. זהות בתהליך בנייה.אנחנו כאן
  13. 1958פאן-ערביות מלמעלה, “זכויות פלסטיניות” מבחוץאנחנו כאן
  14. 1959העיתון שהפך פליטות לשפה פוליטיתאנחנו כאן
  15. 1960 - 1963הסדק בפאן - ערביותאנחנו כאן
  16. 1964פלסטין מקבלת מסגרת - ישראל מבססת עתידאנחנו כאן
  17. 1965 - 1966מהרגע הסמלי להסלמה אזוריתאנחנו כאן
  18. 1967הכישלון הערבי שהפך להזדמנות פלסטיניתאנחנו כאן
  19. 1968המיתוס החמוש מקבל גוףאנחנו כאן
  20. 1969מהמאבק החמוש לנשק הדיפלומטיאנחנו כאן
הנרטיב החדש